הפרעה בתר חבלתית היא הפרעה שכיחה יחסית, הנמצאת בקו התפר שבין הפרעות החרדה לבין הפרעות התלויות בנסיבות. לאחר שתקופה ארוכה לא היתה הגדרה ברורה של ההפרעה, היא הוגדרה וזכתה לשמה בשנת 1980 במהדורה השלישית של ספר האבחנות האמריקאי (DSM).
חשיפה לטראומה היא דבר שכיח, וככל הנראה כשלושה מכל ארבעה אנשים נחשפו לאירוע טראומטי בחייהם. אלא שרק מעטים מהם יפתחו תסמונת בתר חבלתית, הפרעה הגורמת למגוון רחב של סימפטומים הכוללים הימנעות, עוררות יתר, חוויה מחדש של הטראומה, ופגיעה קשה בתפקוד התעסוקתי, הלימודי, החברתי והמשפחתי.
מגוון הטראומות היכולות לעמוד בבסיס הפרעה בתר חבלתית הוא רחב, החל מפגעי טבע (רעידות אדמה, שטפונות וכד’), אסונות הקשורים לבני אדם ופעילותם (תאונות דרכים, תאונות עבודה וכד’), אלימות (בין אם בשדה הקרב ובין אם בתקיפה אישית – שוד, למשל). גם הזנחה והתעללות בילדות יכולים לגרום להופעת התסמונת. רבים מהסובלים מההפרעה יסבלו במקביל גם מתסמיני חרדה ודיכאון.
כדי לאבחן הפרעה בתר חבלתית צריכים להתקיים מספר קריטריונים, והם:
- חשיפה לאירוע טראומטי (אובייקטיבי או סובייקטיבי) עם תגובה קיצונית של פחד וחוסר אונים בעת האירוע.
- סימפטום אחד לפחות של חוויה מחדש של האירוע (כמו חלומות חודרניים חוזרים, או פלאשבקים – תחושה שהאירועים מתרחשים שוב במציאות)
- לפחות שלושה סימפטומים הימנעותיים (כמו חוסר יכולת להיזכר בפרטים מן האירוע, מאמץ להימנע ממחשבות על האירוע או מלהיחשף למציאות העלולה להזכיר את האירוע)
- שני סימפטומים לפחות של עוררות יתר (כמו קושי להירדם או לשמור על שינה רצופה, התפרצויות זעם, קשיי ריכוז וכד’)
כמו בהפרעות החרדה האחרות, טיפולים מגוונים הוצעו לסובלים מתמסמונת בתר חבלתית, טיפולים המשלבים טיפולים תרופתיים, טיפולים פרטניים, טיפולים קבוצתיים, ועוד. במכון נצבר ידע רב בנושא הטיפול בהפרעה בתר חבלתית. ד”ר וישנה שימשה בעבר בתפקיד ניהולי ביחידה לטיפול בהלומי קרב המסונפת למרפאת בריל, רמת חן, וחלק מאנשי הצוות משמשים בתפקידם הצבאי כמטפלים להלומי קרב.
פעמים רבות הטיפול באנשים הסובלים מהפרעה בתר חבלתית (כמו גם מהפרעות אחרות, אך הדבר בולט מאוד במקרה זה) אינו מסתכם בטיפול באדם הסובל בלבד, אלא גם בבני משפחתו, המצויים פעמים רבות אף הם “בקו האש”. בתוכניות הטיפול אנו מסתכלים על התמונה באופן מערכתי, ומציעים פעמים רבות תמיכה או הדרכה גם לבני / בנות הזוג, ההורים, או דמויות רלוונטיות אחרות במשפחה.
