בניגוד למחלות פסיכיאטריות “קלאסיות” כמו סכיזופרניה, דיכאון או חרדה, הפרעות אישיות הן נושא מורכב הרבה יותר הן לאבחנה והן לטיפול. אישיות האדם היא אוסף התכונות המאפיינות אותו, ולכולנו יש קווי אישיות מאפיינים – חלקנו סגורים יותר, אחרים מוחצנים, חלקנו תחרותיים יותר, ואחרים עסוקים פחות בבדיקת מיקומם והצלחתם ביחס לאחרים. חלקנו שאפתניים יותר, ואחרים פחות. כל התכונות הללו יכולות להיות במסגרת הנורמה. אם כן, מתי אישיות הופכת להפרעת אישיות?
הפרעת אישיות היא מצב שבו האדם משתמש במעט דפוסי התנהגות קבועים, שאינם גמישים והוא מתקשה להתאים את תגובתו ולשנות את דפוסי הפעולה שלו בהתאם לסיטואציה. אנשים עם הפרעת אישיות יסבלו תמיד מקשיים בתחומי חיים שונים, ובפרט ביחסים בין אישיים. ההישגים שלהם לא יתאמו את הפוטנציאל שלהם, משום שדפוסי האישיות שלהם יכשילו אותם בדרכם.
באופן כללי מחולקות הפרעות האישיות לשלוש קבוצות מרכזיות:
אשכול A: מאופיין בהתנהגות מוזרה ועיוותי חשיבה ותפיסה.
הוא וכולל את האישיות הסכיזוטיפלית, הסכיזואידית והפרנואידית
אשכול B: מאופיין בהתנהגות דרמטית, רגשנית ובלתי יציבה.
הוא כולל את האישיות הנרקיסיסטית, האנטי סוציאלית, ההיסטריונית והגבולית.
אשכול C: מאופיין בהתנהגות חרדתית, חסרת ביטחון והימנעותית.
הוא כולל את האישיות התלותית, החרדתית, האובססיבית
הטיפול בהפרעות אישיות הוא מורכב מאוד, משום שמדובר בטיפול שמטרתו לעצב את דפוסי האישיות של האדם עצמו, לא במתן מענה לסימפטום זה או אחר. מדובר בטיפולים משולבים, הכוללים פעמים רבות טיפולים פסיכולוגיים ייעודיים, טיפולים תרופתיים תומכים, טיפולים זוגיים ומשפחתיים, ושימוש בשירותי שיקום שונים המאפשרים שינוי תוך כדי שילוב בקהילה ותמיכה בעמידה במטלות החברתיות השונות כמו תעסוקה או לימודים. עבודת הצוות במקרים אלה היא קריטית, ובמקרים רבים נמצא כי טיפול באנשים הסובלים מהפרעת אישיות במסגרת שאינה כוללת צוות נדון לכישלון, משום שאדם אחד אינו יכול להכיל ולהתמודד עם הצרכים הרחבים של מטופלים אלה.