הפרעה טורדנית כפייתית היא אחת מההפרעות החרדתיות. היא כוללת מחשבות לא רצויות חוזרות (אובססיות) ו/או התנהגויות לא רצויות חוזרות (קומפולסיות). האדם מודע לכך (לפחות בתחילת המחלה) שהאובססיות והקומפולסיות הן לא רציונליות או מופרזות. המחשבות ו/או הטקסים מוכרחות לקחת לפחות שעה ביום, ולפגוע במהלך החיים הנורמלי (תפקוד אישי, בין אישי, תעסוקתי או שעות פנאי). ההפרעה פוגעת ב 1 ל- 50 איש.
האובססיות השכיחות כוללות ספקות, פחדים מפני זיהום והידבקות, או צורך בסדר וסימטריה.
הטקסים השכיחים הינם:
כמו בהפרעות רבות אחרות, הרקע של האדם והחברה ממנה הוא בא ישפיע גם על התכנים שיעלו בעת מצוקה. בהפרעה טורדנית כפייתית למשל נושאים הקשורים בדת (כשרות, כוונה בתפילה ובברכות, ניקיון לפסח, הטבילה במקווה ועוד ועוד) מהווים כולם בסיס למחשבות חוזרות ולטקסים. אין לטעות, הפרעה טורדנית כפייתית אינה שכיחה יותר בקרב אנשים דתיים, רק התכנים העולים הם לעתים שונים.
מבחינה ביולוגית, סרוטונין (או נכון יותר – כמות לא מספיקה של סרוטונין) עומדת בבסיס מספר הפרעות פסיכיאטריות, הבולטות בהן דיכאון, חרדה, והפרעה טורדנית כפייתית בכלל זה. למעשה, הפרעה טורדנית כפייתית היא הפרעה הקשורה לחלוטין לחוסר בסרוטונין באזור במוח המכונה “גרעין הזנב” (על שם צורתו).
מסיבות גנטיות ו/או סביבתיות (שחיקה) אנשים הסובלים מהפרעה טורדנית כפייתית הם בעלי ליקוי במשק הסרוטונין, למשל הם בעלי קולטנים פחות יעילים לסרוטונין, או שהם מייצרים סרוטונין בכמות שאינה נותנת מענה לצרכים ואז הם נותרים ללא מאגרי סרוטונין מספקים. ככל שהחשיבה חוזרנית יותר, וגורמת ליותר מצוקה וחרדה, נדרשות כמויות גבוהות יותר של סרוטונין על מנת להתמודד עם המחשבות השליליות ולהמשיך ולתפקד, וכך נוצר מעגל שלילי הרסני שבו החוסר בסרוטונין מחמיר את ההפרעה, וההפרעה גורמת לצריכה רבה יותר של סרוטונין.
הטיפול בהפרעה טורדנית כפייתית הוא פעמים רבות טיפול משולב, הכולל הן טיפול תרופתי המאפשר שימור של הסרוטונין ושימוש יעיל יותר בחומר, ובמקביל טיפול קוגניטיבי התנהגותי (CBT) שהוזכר לעיל, המאפשר שינוי חשיבתי והימנעות מטקסים על מנת לצמצם את צריכת הסרוטונין בעתיד עד להגעה לשיווי משקל בין הייצור לבין השימוש בחומר.
בדומה למעגל החרדה הבסיסי, המעגל הבסיסי של ההפרעה הטורדנית כפייתית, המהווה את מוקד הטיפול ב CBT מוצג להלן:
בדומה למתואר לעיל, במרפאה אנו משתמשים בשיטות משולבות תרופתיות וקוגניטיביות התנהגותיות, על מנת להתמודד עם הפרעות טורדניות כפייתיות. הטיפול מותאם למטופל, הן מבחינת בחירת המטפל, הן מבחינת הסתייעות בגורמים מן הקהילה (למשל סמכות רבנית, במיוחד כאשר המחשבות או הטקסים קשורים בנושאים דתיים), והן מבחינת המיקום (למשל, לא פעם יבוצעו התרגולים והחשיפות בסביבתו הטבעית של המטופל, בהתאם לצורך).
