דיכאון הוא מצב קליני שכיח הפוגע בכ- 15% מהאוכלוסיה בעולם המערבי, והוא אחד הגורמים המרכזיים הגורמים לסבל ולפגיעה בתפקוד התעסוקתי, הלימודי, החברתי והמשפחתי. לא כל מצב רוח ירוד הוא דיכאון בהגדרתו הרפואית, אלא מדובר במצב בעל מגוון סימנים פיזיולוגיים, רגשיים ותפקודיים. כדי לאבחן דיכאון מוכרחים להופיע במשך שבועיים לפחות מצב רוח ירוד ו/או ירידה באנרגיה, ובנוסף תסמינים כמו חוסר עניין והנאה, ירידה או עליה במשקל ללא שינוי תזונתי מכוון, חוסר שינה או עודף שינה, תחושת אשמה או חוסר ערך, קושי בריכוז, מחשבות על מוות ועד מחשבות או נסיון התאבדות.
אין סיבה אחת להתפתחות של דיכאון, ומעורבים גורמים גנטיים וסביבתיים. מספר מצבים מעלים את הסיכון לדיכאון, ביניהם למשל דיכאון לאחר לידה המופיע בכ- 10% מן היולדות, והוא עלול להשפיע לרעה על האם, התינוק, ועל המשפחה כולה. חוסר זיהוי והזנחה של דיכאון בכלל, ושל דיכאון לאחר לידה בפרט, יכול להוביל להשלכות שליליות ארוכות טווח.
קיימים כיום מגוון רחב של טיפולים בדיכאון, ביניהם טיפולים תרופתיים, טיפולים פסיכותרפיים, וטיפולים אחרים. התאמת הטיפול למטופל היא מורכבת, ואיכות הטיפול קשורה בין היתר ביכולת להתאים טיפול למטופל, שייקח בחשבון לא רק את המצב הרפואי, אלא גם את אורח חייו, את צרכיו, יכולותו לשתף פעולה ולהתמיד, וסדרי העדיפויות שלו.
הצוות הרפואי במרכז דואג להתעדכנות מתמדת בחידושים בתחום הטיפול התרופתי, ומעניק למטופלים טיפול מיטבי ועדכני, הלוקח בחשבון את צרכיו הייחודיים של המטופל. במקרים מורכבים אנו נעזרים בייעוץ של רופאים פנימאיים או נוירולוגיים, על מנת לבחון אינטראקציות בין תרופות, השלכות בריאותיות אפשריות של הטיפול, או בדיקת האיזון הגופני המשפיע על המצב הרגשי. אנו נמצאים בקשר מתמיד עם המרכז הטרטולוגי ועם היחידות להנקה בבית החולים אסף הרופא ובבית החולים בילינסון, ומתעדכנים בכל מקרה ומקרה בהמלצות מרכזים אלה במקרים של דיכאון במהלך הריון או לאחר הלידה.
בנוסף, צוות המרפאה מיומן במתן מגוון של טיפולים פסיכותרפיים, ביניהם טיפולים דינמיים ארוכי טווח, טיפול קוגניטיבי התנהגותי (CBT), טיפול תמיכתי, ואחרים. צוותים פרארפואיים מציעים טיפולים ייחודיים, המותאמים למטופל באופן אישי.
הפרעה אפקטיבית דו קוטבית, או בשמה הפופולרי “מאניה דפרסיה”, היא הפרעה שכוללת לפחות התקף אחד של מאניה. התקף מאני הוא התקף שנמשך שבוע לפחות (או פחות אם היה צורך באשפוז) ושלושה לפחות מהבאים: מחשבות מופרזות לגבי יכולותיו, צורך מופחת בשינה, דברנות מופרזת, תחושה כי המחשבות רצות בלי שליטה, מוסחות יתר, פעילות מופרזת וקושי לשבת בשקט, חיפוש אחר פעילויות שגורמות עונג באופן שאינו אופייני לאדם ותואם את מצבו החברתי. ברוב המקרים ההפרעה כוללת גם פרקי זמן דכאוניים, פעמים רבות בסמוך להתקף המאני.
כיוום קיימות הפרעות דו קוטביות מורכבות יותר, כגון הפרעות שבהן ישנם מצבי מאניה קלים יותר (וקשים יותר לזיהוי), או מצבי מאניה ודיכאון קלים אך תכופים.
למרות שמצבי הדיכאון דומים מאוד בין הפרעה דכאונית לבין הפרעה דו קוטבית, הרי שקיימת חשיבות באבחנה בין שני המקרים על מנת להתאים את הטיפול בצורה מיטבית. הבנה זו מאפשרת להפנות תשומת לב קלינית לאפשרויות השונות ודיוק אבחנתי וטיפולי.
התייחסות לכך ניתן למצוא במאמר מערכת שכתבה ד”ר וישנה ופורסם בעיתון הרפואה. המאמר מתייחס לחשיבות הרבה שיש לדיוק האבחוני בהתאמת הטיפול. להלן חלק ממאמר זה:
