חזון
וַיִּבְרָא אֱלֹקִים אֶת-הָאָדָם בְּצַלְמוֹ.
האדם, גם במצוקתו, הוא קודם כל אדם. והוא תמיד יהיה במרכז. הקושי, המצוקה, החולי – הם רק פן אחד ממכלול חייו. לא מעט טיפולים פסיכולוגיים עוסקים בקשר שבין המטפל למטופל, ואף מתמקדים בניסיון לנטרל את המרכיב האנושי תחת חסות מקצועית. אנחנו סבורים כי הקשר הטיפולי הוא קודם כל קשר בין אנשים. זוהי נקודת המוצא של עבודתנו. לא מטפלים העוזרים למטופלים, אלא אנשים למען אנשים.
זאת ועוד, גם במצבי מצוקה, האדם אינו חי בריק, ואין להתעלם ממכלול חייו – העולם הערכי שלו, האמונה שלו, ההיסטוריה האישית שלו, המשפחה שלו, הקהילה אליה הוא שייך, הידע שלו, מקום עבודתו. כל אלה מהווים חלקים משמעותיים בחייו שלא ניתן להתעלם מהם בבואנו לאבחן, לטפל, ובוודאי להציע שיקום לאחר משבר. שכן, בסופו של דבר, אלה ישפיעו על תהליך השיקום, וימשיכו ללוותו גם בהמשך חייו, גם אחרי שהתקופה הקשה תיוותר מאחור, ושמירה על קשרים והקשרים אלה היא חיונית.
כדי להכיר את כל המרכיבים הללו, אנחנו חייבים קודם כל להקשיב. להקשיב לא רק למצוקה העכשווית, לא רק להיסטוריה האישית, אפילו לא רק להקשרים המשפחתיים, חברתיים או ערכיים – אלא להקשיב למטרות ולשאיפות. לא אנו קובעים את היעד, אלא האדם הפונה לעזרה. הוא יודע מה מצוקתו, ומה הוא היה רוצה לשנות בחייו. אנחנו שם כדי לעזור להגיע ליעד, לא כדי להכתיבו או לכפות את תפיסת עולמנו.
אמנם, לא ניתן תמיד להגיע לכל יעד. אנו מנסים להעריך מה אפשרי ומה בלתי אפשרי, ותיאום ציפיות ויעדים הוא חלק חשוב בבנית תוכנית טיפול. עם זאת, כל אדם יכול להשתנות. בניגוד לתפיסה הרווחת בעבר, אנו יודעים היום כי מוח האדם הוא איבר דינמי.
הפסיכיאטר נורמן דוידג’ מאוניברסיטת טורנטו הראה באינספור מחקרים כי מוח האדם תמיד יכול להשתנות. או כפי שאמר רבי ישראל מסלנט, כל עוד הנר דולק אפשר לתקן.
